מעולם לא השלתה אמא את עצמה שאוכל כשר אנו אוכלים .
ואנו שלא נשאלנו לא חיפשנו מה לענות .
אילו היתה שואלת היינו אומרים.
היתה אוכלת איתנו ומכבדת אותנו בזה,
אותנו ואת אורח- החיים שבחרנו ;
שאם ביתו של בנה הוא , הריהו כביתה.
ומעשה בארוחה חגיגית כלשהי שהכינו לכבודה פיצה טובה ודשינה לכל הקיבוץ ,
אדום צהוב ושחור מכסים את פניה ובצק זהוב תופח סביב-סביב .
נטלה אמא לצלחתה ונעצה מזלג וסכין,
והנה בתוך הגבינה הצהובה המבעבעת נעוץ נתח נקניק .
אשתי שישבה מולה השפילה מבטה והחלה נושכת שפתה בשיניה.
אני נעצתי מזלג בפיצה והתחלתי חותך בסכין הקהה ,
מתכנן מה אומר ומה אדבר . והנה אנחנו שומעים את אמא אומרת בנחת :
נפלה להם חתיכה של נקניק אל תוך הגבינה ;
אין דבר , זה קורה . הרחיקה אותו ואכלה .
אותו הרחיקה . אותנו קרבה .
