“לילה אחד בין פסח לעצרת באתי לכנרת. הלילה היה נאה
והים עמד בתפארת עוזו. רוח לא נשבה והשלווה האלוהית שבבקעת גינוסר מילאה את העולם.
לא רציתי לעלות על המיטה ויצאתי לחוף. מצאני ברל כצנלסון והתחיל מסיח עמי.
לא על ספרות ולא על קרעים שבנפש ולא על שום דבר מן הדברים שנוהגים היינו באותו הדור לדבר בהם.
אבל דיבר על האדם בארץ.
כך היינו מהלכים כל הלילה עד שקרא הפעמון לעבודה.
אותו לילה נפקחו עיני ליבי וקניתי לי דעת חדשה.
ואם ענייננו הקטנים שבארץ חשובים בעיני מכמה עניינים גדולים שבעולם,
אני מחזיק טובה לברל כצנלסון שהורני לראות מה שלא ראיתי להבין מה שלא הבנתי…
