י’ וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ;
וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.
י”א וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים;
חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.
י”ב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:
אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.
י”ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:
לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר,
הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי.
רש”י
“ואני זקנתי” – שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן
