“אמר ר’ סימון, בשעה שבא הקב”ה לבראות אדם הראשון
נעשו מלאכי השרת כיתים וחבורות, מהם אומרים יברא מהם אומרים אל יברא,
ה”ה (הֲדָא הוּא): “חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו” .
חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים,
אמת אומר אל יברא שכולו שקר.
צדק אומר יברא שעושה צדקות,
שלום אומר אל יברא דכוליה קטט .
מה עשה הקב”ה, נטל אמת והשליכה לארץ.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה ריבון העולמים,
מה את מבזה אלטיכסייה שלך,
תעלה אמת מן הארץ, ה”ה “אמת מארץ תצמח” (שם, יב)”
יש כאן פולמוס בין הקב”ה למלאכים,ובינם לבין עצמם (“כיתות כיתות”).
האדם מוצג במדרש כיצור מורכב מטוב (גומל חסדים, עושה צדקות) ורע (שקרן, מלא קטטות).
מענין שדווקא את האמת הקב”ה הוריד ארצה ולא את השלום!
לפי ההסבר על המדרש – האמת נחשבת אלטיכסייה = חותם של ה’.
ואילו את השלום הוא השאיר בשמים…
יתר על כן, בכלל לא ברור אם את הפתרון של אמת מארץ תצמח
הציע הקב”ה או שזו דרישה של המלאכים.
כדי ליצור הכרעה בין כיתות צבא השמים אלוהים מחליט להפר את “התיקו”
ביניהם ולהשליך ערך אחד מן המשחק.
